שיתוף
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

האבולוציה בהבנת קנה המידה האנושי בארכיטקטורה, בעיצוב פנים ובחיי היום יום

כיצד השתנו סטנדרטים של פרופורציות, גבהים ומידות של בני אדם, ואיך באה לידי ביטוי השפעתם על עולם התכנון

מאמר זה שופך אור בתמצות על ההיסטוריה של מערכת היחסים בין פרופורציות גוף האדם לבין הסביבה המתוכננת בעבורו. מעבר לחשיבות הנושא עבור על אלו העוסקים בתכנון אובייקטים עבור בני אדם, החל מחפצים קטנים כמו ידית של ספל קפה וכלה בחפצים גדולים יותר, מכורסת טלוויזיה עד למטוסים או אדריכלות. יש חשיבות גבוהה לכך שכל מעצב פנים יהיה מאוד ערני בכל הנוגע לעיצוב החלל, או האובייקטים בחלל, ובכך יאפשר בחכמה דיאלוג נכון בין האדם הנמצא בחלל לבין המחיצות/קירות והאובייקטים.
מעבר לדיוק, פרופורציות טובות מאפשרות תחושה נעימה למי ששוהה במקום שמתכונן נכון.

“כל היד תהיה החלק העשירי של גובה האדם; מהחלק התחתון של הסנטר עד לראש יהיה שמינית מגובהו; מהפטמות ועד לראש יהיה החלק הרביעי של הגובה.”

אם אתם עדיין כאן מבלי שתלכו לקחת סרט מדידה, תיווכחו לדעת כי הביטויים האלה נכתבו על ידי מרקוס ויטרוביוס פוליו, אדריכל רומאי שחי במאה ה-1 לפני הספירה, ושרטט אותם בחיבורו המשפיע “De Architectura Libri Decem” – “על אודות האדריכלות בעשרה ספרים”. זהו הספר היחיד מסוגו שנותר מן העת העתיקה. הספר מנסח את עיקרי האדריכלות של העולם הקלאסי, זו של יוון ורומי הקדומות.
לספר הייתה השפעה מכרעת על אדריכלי ואומני הרנסנס האיטלקי. עד מהרה תורגם הספר מלטינית לאיטלקית ולשפות האירופאיות האחרות, במידה רבה הוא הפך מעין ספר “מקודש” בידיהם. זאת על אף שבמרוצת השנים השרטוטים לא שרדו.
הנתונים שהציג ויטרוביוס לוקטו ותוארו באופן חזותי כ-1500 שנה לאחר מכן על ידי לאונרדו דה וינצ’י בעבודתו המפורסמת “האדם הוויטרובי”, נתונים בהם משתמשים בכל ההקשרים השונים כיום, מכריכות ספרים ועד סינרי מטבח.

המחשה: האדם הוויטרובי של דה וינצ’י:

שרטוט זה מתוך ספרו של דה וינצ’י מייצג גבר עירום בשתי עמדות חופפות שונות, כאשר כל הפרופורציות של גופו הן מושלמות על פי הנוסחאות של ויטרוביוס.

ויטרוביוס טען כי מבנים צריכים להתבסס על הסימטריה והפרופורציה של הצורה האנושית.

אנדראה פלדיו אדריכל איטלקי בן המאה ה-16, היה אדריכל חשוב לעין ערוך בתולדות האדריכלות. פלדיו מפרסם בהשראת וויטרוביוס-ספר תאורטי בשם ‘ארבעת הספרים על אודות האדריכלות’, שיוצא לאור בשנת 1570.

מאז פלדיו ועד ימנו לא התחוללו שינויים גדולים בהנדסת האנוש , עד אשר בין שתי מלחמות העולם בשנת 1936 בגרמניה התחולל השינוי הגדול, זו השנה בה השיק ארנסט נויפרט את “Bauentwurfslehre”, בעברית – נתונים אדריכלים.
הספר מציג איורים מוגדלים של טיפולוגיות אדריכליות בסיסיות שתוכננו כדי לאפשר ייצור מהיר ושיטתי של מבנים בהקשר לקנה המידה האנושי. מאז המהדורה הראשונה של הספר, בשנת 1936, יצאו 39 מהדורות גרמניות נוספות שפורסמו ב -18 שפות ונמכרו ביותר ממיליון עותקים בסך הכל.
בספר קבע סטנדרטים לתכנון על פי תפקידי מגדר וגופים אנושיים סטנדרטיים. הדמות הגברית מוצגת כ”סולם כל הדברים”, על פיה נקבעו מידות סטנדרטיות לתכנון. רק בפרקים המיועדים לתפקידים נשיים, כגון מידות מטבח או ארונות בגדים יש התייחסות לדמויות נשיות.

בשנת 1948, האדריכל צ’רלס-אדוארד ז’אנרט-גרי – הידוע יותר בשם לה קורבוזיה – השיק את אחד הפרסומים המפורסמים ביותר שלו, שכותרתו “המודולור”, ואחריו “המודולור 2” שיוצא לאור בשנת 1953. בטקסטים אלה הודיע ​​לה קורבוזיה על גישתו לחקירה שניצבו לפניו גם ויטרוביוס וגם דה וינצ’י – המאמץ למצוא קשר מתמטי בין מידותיו של האדם לטבעו. בחישוביו, מערכת יחסים זו, שכונתה בשם “מודולור”, הייתה מערכת מדידות של קנה מידה אנושי המבוססת על יחס הזהב. המודולור הסופי שלו הורכב משלושה מדדים עיקריים:
גובה הגבר הסטנדרטי, 1.83 מ’ (בעבר, המודולור היה 1.75 מ’ גובה, שהיה שווה לצרפתי הממוצע);
גובה הגבר הסטנדרטי עם זרוע מורמת, שהיה 2.26 מ’
גובה הטבור נחשב לסימן הדרך עד לקצה הזרוע המורמת, שהיה 1.13 מ’.

מטרת המודולור הייתה ליצור קנה מידה אוניברסלי לבניינים, תוך הימנעות מבלבול ההמרה בין המערכות המטריות והקיסריות. המודולור מתייחס למידות הבית, אך גם לרהיטים, במטרה לספק למשתמש תחושה פנימית של רווחה ונוחות. מבנה השיכון של העיר מרסיי היה הפרויקט הראשון בו כל הממדים היו ברובם לקוחים מהמודולור.

אלו הם שלושת המרווחים המהווים את יחס הזהב: במתמטיקה, שתי כמויות מקיימות את יחס הזהב אם היחס שלהן זהה ליחס בין הסכום שלהן לבין הגדול מבין שתי הכמויות. אפשר להראות בקלות שיחס זה שווה בקירוב ל-1.62.

ליחס הזהב נמצאו ביטויים נוספים במתמטיקה, עוד מתקופת יוון העתיקה. אחד הקשרים המעניינים הוא הקשר לרצף פיבונאצי, שגם הוא בדרכו מקיים את יחס הזהב.
דרך קשר זה בין יחס הזהב לרצף פיבונאצ’י אפשר לזהות דפוס מעניין שנעשה בו שימוש בכל עולם התכנון. למשל במבנים ספיראליים רבים ניתן לראות את סידור המבנה באופן המשקף את יחס הזהב:

גם בהרבה מקומות בטבע אנו מוצאים את יחס הזהב. לדוגמא, אם נתבונן במבנה החמנייה ונמנה את מספר הספירלות בהן מסודרים גרעיני החמנייה נזהה את יחס הזהב. המשמעות היא שתמצא את טביעות האצבע של פיבונאצי בכל מקום מסביבך.

עם זאת גם אצל לה קורבוזייה וגם אצל כל שאר חוקרי הנדסת האנוש עד לאותה תקופה, כל ייצוג אנושי השתמש בגבר צעיר ובריא. כפי שציין האדריכל לאנס הוזי, “השיטות השונות המשמשות לייצוג הגוף מגלות כי ‘הדמות האנושית’ היא ספציפית למגדר ולגזע: זכר ולבן. […] האיורים מתארים את הגוף בכמה מצבים, אך רק סוג גוף אחד מוצג – זה של גבר”. היסטורית, כאשר מוצע לגוף אחד לייצג את כל האנשים, הגוף הוא זכר.
הסטנדרטים האלה נותרים מוטבעים היטב בארכיטקטורה המודרנית, בממדים, בקשרים וברעיונות של שטח מינימלי ויעיל ובתקנות השולטות בהם. הכל התייחס לפרופורציות הגוף הגברי זכר לבן.

הנושא נידון בתחומים שהינם מעבר לאדריכלות. בספרה (המיועד לגברים):
“Invisible Women: Exposing Data Bias in a World”
קרוליין קריאדו פרז חושפת את האופן שבו העולם, באופן כללי, מעוצב על פי מידות גבריות, מחגורות בטיחות ועד תוכנת זיהוי קולי המתאימה ביותר לגווני הקול הגבריים .הספר נשים בלתי נראות… (שקופות) מראה לנו כיצד, בעולם שנבנה בעיקר עבור גברים ועל ידי גברים, אנו מתעלמים באופן שיטתי ממחצית האוכלוסייה. ממדיניות ממשלתית ומחקר רפואי, דרך טכנולוגיה, מקומות עבודה, תכנון עירוני ותקשורת, נשים בלתי נראות חושף את הנתונים המוטים שאינם כוללים נשים.

כבר בשנות השישים חלק מהתפיסות החלו להשתנות, לפחות במדריכים. ההבנה שיש מספר רב של אנשים עם מוגבלות, שישנם צרכים נוספים של קשישים למשל, הביאה להבנה שבני אדם אינם זהים. המדינות הנורדיות ואנגליה היו אלה שהציעו כי ניתן להחליף את ההבנה הוויטרובית של “הדמות האנושית המכוננת היטב” לזו של האדם העכשווי באופן מכובד שמנתח את האדם מתוך מגוון יכולותיו וגם מגבלותיו.

בנוסף למינו של האדם, ממד הגוף וצורתו משתנים בהתאם להבדלים פיזיים ותרבותיים, גזע, גיל, לאום, כיבוש ותנאים סוציואקונומיים.

בין השנים 1974 – 1981 פיתחה חברת העיצוב “הנרי דרייפוס אסוציאציות” את המדריך Humanscale (שהחלו להדפיס הוצאות מחודשות בשנת 2017). הגרפים שלה מראים את המידות של גוף האדם וכיצד הוא מתקשר לחלל שמסביבו. המדריכים נועדו לשמש לעיצוב כל דבר, החל ממושבים וכיסאות גלגלים ועד רכבים וקסדות. מדריכים אלו מייצגים גברים, נשים וילדים, כולל נכים וקשישים בהתבסס על איסוף נתונים, בהתאם לגיל, לגודל או לניידות האדם.

בכל מקרה, יש להיות זהירים ולנתח את המדריכים בעין ביקורתית. לדברי לאנס הוזי, “אנתרופומטריסטים הסכימו זה מכבר שממוצע הוא קיצור מטעה שגורם לשגיאות מסוכנות”. לדברי הוזי, הגדרתו של אדם כ”רגיל” היא שטחית.
כלומר: אם יש את הנורמלי, כל דבר מעט אחר ייחשב לחריג.

למרות שרוב המדריכים, הנורמות והתיאוריות מתחילים לכלול מוזרויות, ומבקשים לכסות כמה שיותר אנשים ומציאות, לא קשה לראות כמה מהארכיטקטורות והערים שלנו נותרות ללא שינוי המתאים ואינן מתאימות למגוון האוכלוסיות. השאלה הנשארת תלויה באוויר הינה: האם זו ארכיטקטורה המעוצבת על פי הפרופורציות של האדם או ניסיון לעצב את תושביה?
אי לכך הקוראים צריכים לזכור:

אל דאגה אם הפרופורציות שלך לא דומות לאלו של האדם הוויטרובי.

מקורות:

(1) Eduardo Souza -מאמר על קנה המידה האנושי-אדריכל ואורבניסט סיים את לימודיו באוניברסיטה הפדרלית של סנטה קתרינה (UFSC). תואר שני בתכנון ערים, היסטוריה ואדריכלות, גם ב- UFSC, עם מחקר הקשור לנושא של ניידות והתפשטות עירונית. משתף פעולה ב- עורך מאמרים עבור ירחוני אדריכלות.

|(2) חוסה אלמיידה לופס פילו א סילביו סנטוס דה סילבה. אנטרופומטריה. Sobre o homem como parte integrante dos fatores ambientais. Sua funcionalidade, alcance e uso ארקיטקסטוס ויטרוביוס.

(3) לאנס הוסי. קווים נסתרים: מגדר, גזע והגוף בסטנדרטים גרפיים. כתב העת לחינוך אדריכלי. נובמבר 2001.

השאירו פרטים לפרטים נוספים והרשמה לאולטימה

כתבות נוספות

מדרגות כאלמנט פיסולי
מאת: בילי גרנות מתכננת ומעצבת פנים, ומנהלת אקדמית של אולטימה סקול בית ספר לעיצוב של מרכז הבנייה
הרומן שלנו עם משרד Zaha Hadid
מאת: אדריכלית כרמל זמיר
האבולוציה בהבנת קנה המידה האנושי בארכיטקטורה, בעיצוב פנים ובחיי היום יום
מאת: בילי גרנות מתכננת ומעצבת פנים- מנהלת אקדמית של המכללה לעיצוב פנים אולטימה סקול
Mo-Tel שיפוץ בית בלונדון
מאת: בילי גרנות מתכננת ומעצבת פנים- מנהלת אקדמית של המכללה לעיצוב פנים אולטימה סקול