אדריכלות רב תחומית דומיננטית בקרב אדריכלים ומעצבי פנים של המאה ה21, בדומה לאסכולות מגוונות שהטביעו חותם באירופה וארה"ב באמצע המאה ה-21. המכנה המשותף לאלו של היום ולאלו שהובילו אג'נדות לפני 100 שנה הוא החיפוש אחר רעיונות שביטויים הפיזי משפיע בראש ובראשונה על החושים הרגשיים של המשתמש – שמחה JOY, נוחות, ותחושת סיפוק.
האדריכלים והמעצבים הרב תחומיים מבודלים מהסצנות המקומיות ורעיונותיהם מיושמים ברחבי העולם בהתאמה לעשור הגלובלי הנוכחי.
האדריכל רואי דוד, שהתחיל את דרכו המקצועית בגיל צעיר בתור מוזיקאי ומתכנת מצא את עצמו בקונפליקט מתמיד בין הבערה לאמנות והתשוקה לטכנולוגיה. לאחר לימודי האדריכלות ובמהלך התואר השני שלו באדריכלות באוניברסיטת תל אביב בעודו מתחיל לעבוד מול משרדי אדריכלות גדולים ומוכרים, הבין כי מתודולוגיות העבודה האדריכלית אינן תואמות את ההתפתחויות הטכנולוגיות בתחומים שונים. בתקופה זו החל לפתח מערכות אנליטיות לצורך שיפור תהליכי התכנון באמצעות שילוב אלגוריתמים חדשניים לניתוח מרחבי, בניית כלי ניהול הפרויקט באמצעות מערכות ניהול מתקדמות. דוד החליט שעליו להקים סטודיו אשר יחרוט על דגלו את החיבור שבין שני העולמות – אמנות וטכנולוגיה.
דוד פתח את משרד האדריכלים בראשותו לפני כ-7 שנים ותוך זמן קצר החל הסטודיו ליצר עניין ע"י חברות הייטק אשר מצאו בשיטותיו חיבור מידי לעולם מהן הם מגיעים וכך התחל לפעול וליצור בתחום חללי עבודה או לשיטתו – מרחבי עבודה (Work Environments). הצעד הבא היה טבעי, הרחבת הפעילות לניו יורק. הסטודיו כיום מחזיק סניף מקומי בניו יורק ועובד על פרויקטים מרתקים ברחבי ארה"ב.
התפיסה העיצוביות שדוד מוביל הינה לפי האידאל שבאדריכלות ותכנון ישנו ממד על זמני הנובע מהחיים עצמם. כך מצא את עצמו שווי באסתטיקה התעשייתית המזמינה מחשבה ועיסוק בהזדקנות החומר וכך גם בממד הזמן והשפעתו על המרחב המתוכנן. ניתן לראות בעבודותיו כבוד רב לישן והתפתחותו לחדש, היסטוריה וקידמה, כאב ואושר, מודע והלא מודע.
